מעצר עד תום ההליכים – מה משמעותו?

מעצר הוא סוג של כליאה שאיננה מהווה ענישה. מעצר עד תום ההליכים מבוצע על ידי שוטרים או בעלי תפקידים המוסמכים לכך על פי חוק.

משמעותו המשפטית של מעצר מן הסוג הזה היא שהמדינה מגישה כתב אישום כנגד האדם, אך במקביל מבקשת לעצור אותו עד תום ההליכים – תום המשפט בו מוגש כתב האישום.

במילים אחרות, המדינה ונציגי התביעה מבקשים להשאיר את הנאשם מאחורי במתקן כליאה כנקבע בחוק ועד לתום משפטו. במקרה זה יכולה ההגנה מטבע הדברים להורות על שחרורו של הנאשם, בתנאים מגבילים או ללא תנאים בכלל.

מאמרים פופולריים נוספים: ◄ איזוק אלקטרוני ◄ שיבוש הליכי משפט ◄ בעילה אסורה בהסכמה

למה מבצעים מעצר של חשודים בביצוע עבירות?

על מנת לבצע מעצר מכל סוג, יש צורך לקבל צו של מי שמוסמך לכך על פי החוק. אפשר גם לבצע מעצר ללא צו, אך רק בנסיבות בהן החוק מאפשר זאת.

מעצר מהווה פגיעה חמורה בזכויות הפרט ולכן השימוש בו אמור להיות מוגבל מאוד. מטרות המעצר הן למנוע בריחה מהדין של חשוד בביצוע מעשה עבירה, להבטיח את זמינותו של חשוד ללא מקום מגורים קבוע, למנוע ביצוע עבירות על ידי מי שחשוד בכך, למנוע שיבוש הליכי משפט, למנוע הימלטות של נאשם מעונש ולהגן על אדם מפני אחרים או מפני עצמו. מעצרים גם מבוצעים כדי להשיב למשמורת חוקית מי שברח ממאסר או מעצר חוקיים.

מעצר עד תום ההליכים מבוקש על ידי התביעה במקרים בהם אדם ביצע עבירה ורק כאשר חומרת העבירה מצדיקה זאת.

לא רבים יודעים זאת, אך כאשר המשטרה חושדת באדם שביצע עבירה קלת ערך היא תעצור אותו למשך 24 שעות בלבד. בתום המועד הזה יכולים נציגי המשטרה להחליט האם לשחרר אותו, או לבקש מבית המשפט להאריך את מעצרו לצרכי חקירה. מעצר עד תום ההליכים נפוץ בעיקר בעבירות פליליות הקשורות לאלימות, רכוש, סמים והונאה.

מהן ראיות לכאורה ומהי עילת מעצר קבילה?

המדינה מגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים כאשר קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר ברורה. התביעה צריכה להציג לבית המשפט ראיות שאם יתקבלו כפי שהן, יש בהן מספיק להרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו. בית המשפט עדיין לא שומע את העדים אלא מסתמך על חומר החקירה בלבד. טענות של ההגנה בדבר אי מהימנות של העדים אינן רלוונטיות בשלב הזה.

הסנגור של הנאשם צריך להשיב לבית המשפט על שתי שאלות כבר בתחילת הדיון המהותי בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

השאלות הן האם קיימות ראיות לכאורה והאם מתקיימת עילת מעצר. במידה והתשובה חיובית, נוטה בית המשפט לאשר את המעצר עד תום ההליכים.

אם הסנגור יטען שאין בתיק ראיות לכאורה, על בית המשפט לדון בטענתו ולבקש נימוקים מתאימים. במקרים חריגים מקבל בית המשפט את טענת הסנגור ואף משחרר את הנאשם ללא תנאים. עם זאת, במידה ובית המשפט קובע שאכן קיימות ראיות לכאורה, הדיון נמשך סביב השאלה האם מתקיימת עילת מעצר.

עילת מעצר סטטוטורית מתקיימת בסוגים מסוימים של עבירות המפורטות בחוק, בעוד עילת מעצר רגילה מייצגת מצב בו קיים חשש לתקינות ההליך המשפטי או לסיכון ביטחונם של אדם, הציבור והמדינה.

עילת מעצר סטטוטורית נוגעת לעבירות כמו רצח, אלימות במשפחה, שימוש בנשק חם וקר ועבירת סמים חמורה. עילת מעצר רגילה מתקיימת בחשש לשיבוש עדויות והשפעה על עדים, העלמת ראיות או רכוש והתחמקות מהליכי משפט. בכל מקרה, חובה על בית המשפט לבחון אפשרות של חלופה למעצר שהיא שחרור בתנאים מגבילים.