אשמה פלילית על פי דיני העונשין
עקרונות דיני העונשין קובעים בין היתר כי אין עבירה ללא אשמה. על פי העיקרון הזה, על מנת להטיל אחריות בפלילים יש צורך בהתנהגות הנושאת אשמה פלילית. אשמה היא קיומה של אחריות פלילית למעשה המהווה עבירה. האשמה כוללת ארבעה רכיבים מצטברים שחובה שיתקיימו במלואם. בהיעדר אחד המרכיבים פטור עושה ההתנהגות מאחריות פלילית מכל סוג.
הרכיב הראשון של אשמה פלילית הוא אחריות אישית. על פי החוק בישראל, כל אדם נושא באחריות רק על חטאו האישי. לא קיים מצב של אחריות קולקטיבית בו אדם נושא באחריות עבור אדם אחר. יחד עם זאת, הרחבת האחריות הפלילית אל מעבר למבצע העיקרי של העבירה אופציונאלית כאשר התנהגות של מספר אנשים פוגעת באופן ממשי באינטרס הציבורי.
הרכיב השני הוא כשרות פלילית. רק אדם בגיר שיש לו חופש בחירה ויכול לשאת באשמה פלילית יכול להיות מואשם בהתנהגות חמורה כזו. אין אחריות פלילית בהיעדר הכושר המתאים, אולם קיימת הבחנה בין מי שנשלל ממנו חופש הבחירה באופן מוחלט לבין מי שנשלל ממנו חופש הבחירה באופן יחסי.
יסוד נפשי והעדר סייג
הרכיב השלישי אותו כדאי להכיר הוא היסוד הנפשי. יש צורך ביסוד נפשי ברור להרשעה בעבירה, והיסוד הנפשי משתנה בין סוגי עבירות. היסוד יכול להיות מחשבה פלילית כמו מודעות, כוונה או פזיזות, או לחילופין רשלנות. החריג היחיד הוא עבירות קפידה בהן לא נדרש יסוד חיובי של מחשבה פלילית.
הרכיב הרביעי הוא המעניין ביותר בהקשר של אשמה פלילית על פי דיני העונשין.
זהו רכיב הנקרא "העדר סייג לאחריות פלילית", ובו נקבע כי גם אם התביעה תוכיח את כל רכיבי העבירה מעבר לספק סביר, עדיין רשאי המחוקק להתחשב בנסיבות מסוימות שיגנו על הנאשם. במקרים אלו נושא הנאשם בנטל ההוכחה לכל רכיבי הגנתו, כאשר בין היתר הטענות השכיחות הן הגנה עצמית, כורח וצידוק. טענות אלו מהוות סייג לאחריות הפלילית ומוכרות על ידי בית המשפט בתור הגנות. בנוסף, ישנו עקרון של חזקת החפות מפשע כל עוד לא הוכחה האשמה.