סייגים להגנות הניתנות במשפט הפלילי
הטלת אחריות פלילית נחשבת סנקציה חמורה מאוד בה יכול בית המשפט לבחור עבור מקרים של ביצוע עבירות פליליות. האחריות מוטלת על אדם בשל מעשה פלילי ומחשבה פלילית, אשר בנסיבות מסוימת ותוך הכרה בתוצאה מוגדרת נחשבים לעבירה פלילית בעיני החברה.
ברוב המדינות הרשעה פלילית והטלת אחריות מותנים בבגירות, בגרות דעת, מסוגלות להתנהג בהתאם לכללים חברתיים וכושר של הנאשם להבנת משמעות מעשיו. לפיכך קיימים נסיבות המהוות סייגים לאחריות פלילית והגנות מפני הרשעה.
באמצעות הגנות במשפט הפלילי קובעת המדינה כי יש ערכים, הצדקות או נסיבות חשובים יותר מהרשעה בדין. כל חברה בוחרת סייגים והגנות בצורה שונה ואוכפת אותם באמצעות קודקס פלילי. יחד עם זאת, גם ההגנות הקבועות בחוק נתונות לסייגים מסוימים אותם רצוי להכיר.
העדר שליטה, צורך, כוח והגנה עצמית
ניתן לבחון את הנושא של סייגים להגנות דרך שלושה מקרים שכיחים. ראשית, ישנו סייג להגנות כגון העדר שליטה, צורך וכורח. המחוקק קובע כי הגנות אלו לא יחולו במידה ועושה הפעולה היה מודע לפי היווצרות המצב כי הוא עלול לעשותה, או אם העמיד את עצמו בהתנהגות נשלטת ופסולה באותו מצב.
הסייג נקבע על פי דוקטורינת ההתנהגות החופשית במקור, המסייגת את הפטור מאחריות פלילית בהגנות של העדר שליטה, צורך וכורח. על פי הדוקטרינה הזו, אדם שהכניס את עצמו למצב בו יהיה נעדר שליטה לא יזכה להגנה ותחול עליו אחריות פלילית.
שנית, קיים סייג להגנות צורך וכורח מתוך החובה לעמוד בסכנה או באיום. הגנות צורך וכורח לא חלות כאשר הייתה מוטלת על האדם חובה על פי דין, או מכוח תפקידו, לעמוד בסכנה או באיום. סייגים אלו מתעוררים בעיקר במקרים של הטלת אחריות על חיילים, שוטרים, נציגי זרועות האכיפה וכן הלאה.
לבסוף יש להזכיר את הסייג להגנה עצמית. סעיף 34 לחוק העונשין קובע דרישה על פיה על המתגונן הרוצה ליהנות מן ההגנה לנקוט באמצעי סביר: לא תינתן הגנה על הגנה עצמית בגין נקיטת אמצעים חמורים למניעת ההתקפה על ידי הנאשם בעבירה פלילית.