עבירה של איומים מנוסחת לפי סעיף 192 לחוק העונשין. אדם הנאשם בעבירה כזו צריך להבין את המשמעות החוקית של הסעיף ואת ההשלכות של האיום. באופן כללי, מדובר על התנהגות מסוג מסוים הגורמת לאדם לחשוש מפגיעה או נזק.
מבחינה משפטית אין צורך שההתנהגות עצמה תהיה אלימה ותגרום לפחד על מנת שהקורבן ירגיש מאוים. זו גם הסיבה לכך שלעיתים אדם נאשם בעבירה של איומים ללא התראה מוקדמת. במקרה כזה עליו לפעול בעצת עורך דין פלילי ולהשתמש בזכויות העומדות לרשותו.
התייעצות עם עורך דין וזכות השתיקה
שתי הזכויות המרכזיות העומדות לרשותך אם אתה מואשם בעבירה של איומים הן התייעצות עם עורך דין וזכות השתיקה.
בנוגע להתייעצות עם עורך דין, כדאי שתבחר איש מקצוע עם התמחות פלילית. קבל המלצות על עורכי דין ותאם פגישה מוקדם ככל האפשר.
זכור כי החוק מחייב את החוקרים לספק עבורך תנאים לניהול שיחה סודית עם עורך דין. השתמש בזכות הזו על מנת לשמור על האינטרס האישי שלך, להכיר את סעיפי החוק ולקבל תמיכה משפטית מלאה.
במקביל, תוכל לפעול תוך כדי השימוש בזכות השתיקה על מנת למנוע הפללה עצמית. אל תענה על שאלות שאתה לא יודע את התשובות עליהן, המתן לבואו של עורך דין לפני תחילת החקירה ובקש פירוט בהיר ומובן בכל הנוגע לאישומים או לחשדות המועלים נגדך.
הכר את שיקולי הענישה
עוד דרך לפעול במידה ואתה נאשם בעבירה של איומים, היא לגבש אסטרטגיית הגנה יחד עם עורך דין פלילי בהתאם לשיקולי הענישה הרלוונטיים. עליך להכיר את השיקולים הללו ולפעול על פיהם.
ענישה בתחום עבירת האיומים היא אינדיבידואלית ולכן משפיעה על כל נאשם בצורה שונה. הענישה נקבעת בהתאם לנסיבות המקרה ועוסקת במגוון רחב של שיקולים. בין היתר צריך בית המשפט להתחשב בסוג העבירה, היקף ביצוע האיומים, כוונתו של המאיים להוציא את איומיו אל הפועל, העבר הפלילי שלו, המצב המשפחתי והבריאותי ופעולותיו של המתלונן עצמו טרם האיום.
אדם הנאשם בעבירה של איומים ומכיר את שיקולי הענישה יכול לפעול בצורה שתשרת אותו בטווח הקצר והארוך. בטווח הקצר, היכרות עם שיקולי הענישה עוזרת לנאשם להחליט על מה לענות בחקירה ומתי לשמור על זכות השתיקה. בטווח הארוך, הנאשם צריך להיעזר בעורך דין פלילי כדי לנווט את כתב האישום לסעיפים הקלים. כך ניתן לזכות בזיכוי או בגזר דין מקל ככל האפשר.
עבירה התנהגותית לא תוצאותית
הרבה נאשמים בעבירה של איומים לא מבינים שמדובר על עבירה התנהגותית לא תוצאותית. על מנת להרשיע אותם, הפרקליטות צריכה להוכיח את המודעות שלהם לגבי ביצוע העבירה.
על התביעה גם להראות מעבר לכל ספק סביר שהיסוד הנפשי הוא במטרה להפחיד או להקניט את המתלונן. מצד שני, אין צורך להוכיח שהמטרה הושגה בפועל ולכן מספיק לטעון שהמתלונן חש מאוים.
איום נבחן בין כתלי בית המשפט על בסיס מבחן אובייקטיבי. בית המשפט יכול להחליט כי על אף שהמתלונן ראה בדברי הנאשם איום, הרי שלא בכך מדובר. לחילופין, בית המשפט מוסמך להחליט כי גם כאשר הנאשם טוען שלא מדובר באיום, ניתן להרשיעו בדין.
אלו סוגיות המדגישות את המורכבות של העבירה ואת הצורך במעורבות צמודה של עורך דין פלילי. רק עורך דין יכול להנחות את הנאשם לגבי התמודדות עם עבירה התנהגותית לא תוצאותית. הוא מכיר את פסקי הדין התקדימיים ויש לו את הרקע, הניסיון והמקצועיות הנדרשים לטיפול בתיק.