שחרור ממעצר ימים – מתי יינתן וכיצד?

מעצר ימים הינו מעצרו של חשוד במהלך חקירתו על עבירה פלילית. כמה זמן עשוי להימשך מעצר ימים? למי ישנה הסמכות להורות עליו ובאיזו עילה? וכיצד ניתן לשחרר חשוד ממעצר ימים? על אלה ועוד במאמר שלפניכם.

מעצר ימים על ידי קצין משטרה או על ידי שופט

כאשר מתנהלת חקירה פלילית כנגד חשוד, רשאים הקצין הממונה במשטרה ו/או השופט להורות על מעצר החשוד. מעצר זה מכונה 'מעצר ימים'.

סמכותו של הקצין הממונה מוגבלת למעצר עד 24 שעות – במקרה רגיל, ועד 48 שעות – במקרה חירום. חובה להביא את העצור בפני שופט עד תום ה-24 שעות [או עד תום ה-48 שעות במקרה חירום] על מנת שיקבע האם להאריך את המעצר או לשחרר את החשוד.

סמכותו של השופט רחבה יותר. שופט רשאי לעצור חשוד בשל חשש מסוכנות לציבור או בשל חשש לשיבוש הליכי חקירה עד 15 יום. לאחר מכן, רשאי השופט להאריך את מעצרו של החשוד בעוד 15 יום, עד לסך כולל של 30 ימים. מעבר לכך, דרוש אישור של היועץ המשפטי לממשלה.

זאת ועוד, במידה ועולה צורך לבצע חקירה מיוחדת שלא תיתכן לביצוע כאשר החשוד חופשי, רשאי השופט להורות על 5 ימי מעצר בכל פעם, עד ל-15 יום בסך הכול.

העילות למעצר חשוד

סעיף 13 לחוק המעצרים מפרט את המצבים בהם שופט רשאי להורות על מעצרו של אדם:

"שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה:

(1) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;

(2) קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

(3) בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר"

משמעות הדבר היא כי ניתן לעצור אדם בהתקיים התנאים הבאים: 1. בית המשפט שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה פלילית מסוג עוון או פשע [עבירות שהעונש עליהן הוא מעל שלושה חודשים מאסר]. 2. מתקיימת עילה למעצר בגין שיבוש הליכי חקירה ומשפט, בגין מסוכנות לציבור או בגין צורכי חקירה מיוחדת.

אין לעצור אדם אם ניתן להשיג את אותה המטרה בדרכים חלופיות

גם אם נתקיימו שני התנאים האמורים – כלומר, ישנו חשד סביר שהאדם עבר עבירה מסוג עוון או פשע וישנה עילה למעצר – עדיין אסור לעצור את החשוד אם ניתן להשיג את אותה המטרה באמצעות דרכים חלופיות.

כך כותב החוק (שם):

"שופט לא יצווה על מעצר… אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה"

כלומר, אם המשטרה מבקשת לעצור את החשוד בשל חשש משיבוש הליכי חקירה, בשל חשש מסוכנות לציבור או בשל חקירה מיוחדת, יכול החשוד לטעון כי ישנן חלופות קלות יותר אשר יתנו מענה מספק לחששות ולצורכי המשטרה.

תפקידו של עורך הדין, אפוא, הוא לשכנע את השופט כי אין צורך במעצר בפועל וכי ניתן להסתפק במעצר בית או בשחרור בתנאים מגבילים. עורך הדין יטען בפני השופט כי כל עוד אין הכרח של ממש לבצע מעצר בפועל, יש לפסוק לחשוד חלופה קלה יותר הפוגעת בחירותו במידה פחותה.