ההתיישנות עבירות מין (מדריך משפטי)

התיישנות במשפט הפלילי הוא מושג דיוני שנועד להגדיר את סד הזמנים שבו ניתן להעמיד לדין אדם על עבירה פלילית אותה ביצע לכאורה. מושג זה אינו מתייחס לכל עבירה באופן שווה, ומכיל בתוכו מדרג המאפשר העמדה לדין לטווח ארוך יותר של שנים ככל שהעבירה היא ברף חומרה גבוה.

לצד תפיסה כללית זו, ישנה התייחסות ממוקדת הנוגעת לעבירות מין, וביתר שאת כאשר מדובר בעבירות מין המבוצעות כנגד קטינים. במקרים אלו, המחוקק הכיר באפשרות של הבשלה ארוכת שנים של זיהוי הפגיעה המינית על ידי מי שנפגע כאשר היה קטין, ויצר מנגנון התיישנות ייחודי.

מהי התיישנות במשפט הפלילי?

חוק סדר הדין הפלילי, אשר מסדיר את ליבת ההליך הפלילי ודרך ניהולו במשפט הישראלי, קובע כי לא ניתן להעמיד אדם לדין אם חלף פרק זמן מסוים מעת שבוצעה לכאורה עבירה על ידו. החוק נוקב בתקופות התיישנות משתנות, כאשר הקריטריון למשך תקופה זו נגזר מאופי העבירה המיוחסת לו.

נקודה חשובה נוספת הנוגעת להתיישנות, היא הרגע הקובע את מניינה. כאשר עבירה מבוצעת בתאריך פלוני ולא נחקרת כל משך תקופת ההתיישנות הקבועה לה בחוק, היא תיחשב עבירה שבה לא ניתן להגיש כתב אישום. מנגד, אם במהלך תקופת ההתיישנות בוצעה פעולת חקירה, פעולה זו קוטעת את התיישנות העבירה ומתחילה את מניינה מחדש.

מהן תקופות ההתיישנות הנקובות בחוק?

חוק סדר הדין הפלילי מסווג את תקופות ההתיישנות על פי הגדרת העבירה הנהוגה במשפט הפלילי – עבירת חטא שהינה כל עבירה שהעונש המירבי בצדה הוא עד 3 חודשי מאסר, עבירת עוון שהעונש המירבי בצדה הוא עד 3 שנות מאסר ועבירת פשע שהעונש המירבי בצדה הוא עד 3 שנות מאסר.

אלו הן תקופות ההתיישנות על פי מדרגן בחוק סדר הדין הפלילי:

1. עבירה מסוג חטא – התיישנות בת שנה.
2. עבירה מסוג עוון – התיישנות בת 5 שנים.
3. עבירה מסוג פשע ללא נסיבות מיוחדות – התיישנות בת 10 שנים.
4. עבירות פשע חמורות בשל אופיין וסוג קורבנן שהעונש בצידן הוא 7 שנות מאסר ומעלה – התיישנות בת 15 שנים.
5. עבירות שהעונש בצידן הוא מוות או מאסר עולם – התיישנות בת 30 שנים.
6. עבירות רצח, רצח בנסיבות מחמירות, ניסיון רצח וקשירת קשר לרצח ראש ממשלה – אין התיישנות.

מהו רף ההתיישנות בעבירות מין?

עבירת מין מעצם טיבה אינה מובחנת מיתר העבירות, וההתיישנות בצדה נגזרת מסעיף העבירה והתאמתו לטבלת ההתיישנות שבחוק סדר הדין הפלילי. יחד עם זאת, ישנו הסדר מיוחד בחוק העונשין הקובע כי בעבירות מין חמורות שנעברו בתוך המשפחה או על ידי אחראי, כאשר הקורבן היה קטין, מניין ההתיישנות יחל רק מהגיע גיל הקטין ל- 28 שנים.

כך, אם למשל מדובר בעבירות אונס שנעברה בקטין בתוך המשפחה בעת שהיה בן 12, אזי העבירה כלפיו תתיישן רק כאשר יגיע קטין זה לגיל 43, קרי מעל 30 שנות התיישנות. יחד עם זאת, כאשר חולפת תקופת ההתיישנות הרגילה שבחוק סדר הדין הפלילי, הגשת כתב האישום מצריכה את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה.

האם ניתן להעמיד אדם לדין לאחר תום תקופת ההתיישנות?

בחוק סדר הדין הפלילי ישנו חריג לתקופות ההתיישנות הנוגעות לעבירות חמורות. על פי חריג זה, ניתן להעמיד אדם לדין אף אם חלפה תקופת ההתיישנות בת 15 השנים, אם החשוד לא אותר במהלך תקופה זו, ונאספה ראיה פורנזית בעלת פוטנציאל להרשעתו. החריג המאפשר העמדה לדין מוגבל לתקופה של עד 23 שנים מיום ביצוע העבירה.

התיישנות בעבירות מין חמורות – הסדר ייחודי וחריג

מנגנון ההתיישנות נועד על מנת למנוע מצבים של גרירת טיפול בתיקים על ידי רשויות האכיפה, עיכוב אשר פוגע גם ביכולת החשוד

בעבירה להתגונן כראוי מההאשמות נגדו. עם זאת, נתן המחוקק בכורה לשיקולי מיצוי הדין בעבירות מין נגד קטינים גם עשרות שנים לאחר ביצוען, לאור העובדה כי מדובר בעבירות הנעברות פעמים רבות בחדרי חדרים ומאופיינות בקושי של הקורבן להצביע באופן מיידי על הפגיעה בו וליטול אומץ להגיש תלונה על כך.